החלטה לפרק נישואין אף פעם לא נולדת ביום אחד. מדובר בתהליך עמוק, מורכב, שלעתים מתנהל בשקט פנימי במשך חודשים או שנים. ובתוך המערבולת הרגשית הזאת, מגיע שלב שבו עולה לא רק השאלה איך מתגרשים, אלא גם מה מגיע לי אחרי כל השנים האלה. אחת השאלות המשפטיות והרגשיות הכואבות ביותר היא – מה קורה כשאישה תובעת את הכתובה וגם דורשת גט?
הכתובה – מסמך הלכתי, משפטי ותרבותי כאחד – נכתבת לרוב בטקס החתונה כחלק מהמסורת. אבל רק כאשר הנישואין מגיעים לסופם, מופנה אליה הזרקור. רק אז הכתובה כבר לא רק טקס, אלא הופכת לשאלה של צדק, של זכויות, של הכרה.
במקרים רבים, תביעת כתובה איננה עניין כספי בלבד – היא מהווה גם ביטוי רגשי עמוק. נשים רבות שמגיעות אל השלב הזה מתמודדות עם תחושת בגידה, אובדן, לעיתים השפלה – והכתובה, בסכום שלה, בהבטחה שנכתבה מול כולם, הופכת פתאום למשהו מוחשי. ראייה לכך שמישהו התחייב כלפיי – ועכשיו אני דורשת את המגיע לי.
למה בכלל תובעים כתובה?
הכתובה נועדה להגן על האישה במקרה של גירושין. מדובר בהתחייבות כספית של הבעל, שמתועדת ונחתמת בטקס הנישואין. ברוב המקרים הסכום הנקוב בה הוא סמלי, אך לא מעט כתובות נכתבות בסכומים גבוהים מאוד – מאות אלפי שקלים, ואפילו יותר.
אבל תביעת כתובה היא לא רק הוצאה לפועל של התחייבות פיננסית. היא מהווה גם אמירה: אני לא עוזבת בידיים ריקות. עבור אישה שנשאה בעול המשפחה, שוויתרה לא פעם על קריירה, שליוותה את בן זוגה לאורך חיים שלמים – מדובר בדרישה שמכילה גם הכרה במאמץ שהושקע.
ומה קורה מבחינה משפטית?
כאשר מוגשת תביעת כתובה, בית הדין הרבני בודק האם התקיימו התנאים שמזכים את האישה בקבלת הסכום הנקוב. זהו תהליך שיכול להיות רגשי לא פחות מהליך הגירושין עצמו.
למשל, אם האישה היא זו ש"גורמת" לפירוק הנישואין – כלומר, על פי הדין העברי נמצאת באשמה, ייתכן ותפסיד את כתובתה. לעומת זאת, אם הבעל בגד, נטש, התעלל או לא קיים את חובותיו כלפיה – יש סיכוי גבוה שתזכה בתביעה.
ובכל זאת, הדברים לעולם אינם שחור או לבן. גם מקרה שבו שני הצדדים איבדו עניין זה בזו יכול להפוך לזירת מאבק, שבה מנסים לטעון מי "אשם" בפירוק הנישואין – לא רק מתוך רצון להוכיח צדק, אלא מתוך מטרה לזכות או להתחמק מתשלום.
בין זירה משפטית לזירה אישית
החוויה של אישה בתוך תהליך כזה היא לעיתים קרובות מתסכלת. מצד אחד – היא צריכה להיאבק על דבר שהובטח לה ביום חתונתה. מצד שני – עליה להוכיח למה מגיע לה. עצם הצורך להוכיח את עצמה עלול להחזיר אותה לסיטואציות פוגעניות, להעלות זיכרונות כואבים, ולהציף רגשות של כעס או אכזבה.
רבים לא מבינים כמה קשה זה יכול להיות לשבת בבית הדין, מול בן הזוג לשעבר – לעיתים כשהוא מיוצג היטב – ולנסות לשחזר מה קרה בנישואין. לספר פרטים אינטימיים, לחשוף קשיים, להיחשף – וכל זאת כדי לזכות בדבר שלפני שנים היה אמור להיות מובן מאליו.
מתי כן כדאי להגיש תביעת כתובה?
החלטה להגיש תביעת כתובה צריכה להיעשות מתוך שיקול דעת ובחינה מדוקדקת של העובדות. לא כל מקרה מצדיק תביעה כזו – ולעיתים ייתכן שגם אם יש עילה משפטית, שיקולים אחרים יכריעו: רצון לשמור על שקט, הימנעות ממאבקים משפטיים ארוכים, או שיקולי עלות מול תועלת.
עם זאת, כאשר ברור שהבעל פגע, מעל, נטש, או שהאישה הייתה צד נאמן לאורך הדרך – תביעת כתובה יכולה להוות לא רק תיקון משפטי אלא גם תיקון רגשי. היא הופכת לסגירת מעגל. רגע שבו האישה מחזירה לעצמה את הקול, הכבוד, ולפעמים גם את השליטה.
זה לא "רק כסף"
הרבה פעמים הסביבה, או אפילו המערכת המשפטית, מתייחסים לתביעת כתובה כעניין טכני או כספי גרידא. אך עבור רבות, זו דרישה להכרה. הכרה בקושי, בהשקעה, באובדן. הכרה בכך שלא הכל נמחק ברגע שמישהו אומר "אני רוצה גט".
בפועל, לא מעט נשים בוחרות לא לתבוע את כתובתן. בין אם בגלל שהן לא רוצות להיכנס למאבק משפטי נוסף, או כי לא רוצות להחזיק את בן הזוג "כבול" – במיוחד אם הכתובה נקובה בסכום גבוה. חלקן חוששות שדרישה כזו תגרור עיכוב בגט. חלקן רוצות פשוט לסיים ולהתחיל מחדש. והבחירה הזו, כל אחת בדרכה, ראויה להערכה.
לסיכום
במערכת רגישה כמו דיני משפחה, כל תיק הוא עולם ומלואו – וכך גם בכל מקרה של תביעת כתובה. אין אמת אחת. יש הרבה כאב, הרבה רגש, והרבה צורך במי שידע ללוות אותך לא רק משפטית – אלא גם אנושית.
עורכי דין בדיני משפחה יודעים ששם המשחק הוא לא רק פרוצדורה – אלא גם הקשבה, הכלה והבנה. כי מאחורי כל תיק יש סיפור. ומאחורי כל תביעה – אישה שרק רוצה להרגיש שלא שכחו אותה.
